כיצד נמדדים הנבוסים?

משמעות ביטוי זה הנה מולד. הכוונה הינה לנגע שהתפתח טרם הילדה, ונצפה בעת הלידה. אין הכוונה ב"מולד" לתהליך שהינו גנטי/תורשתי אלא לתהליך אשר מתרחש כבר בטרם הלידה או עם הלידה. ראוי לציין כי אין עדות לכך כי מדובר בתהליך תורשתי, ולא ידוע לנו על שני תאומים עם נבוס גדול או על הורה וילד בעלי נבוס גדול.

תואר זה מתייחס לתא בגוף שאחראי על ייצור חומר הצבע של המלנין (כלומר – המלנוציט מייצר פיגמנט שנותן למלונין את צבעו). המלנין מצוי כדרך קבע אצל כלנו בעור והוא זה האחראי על צבעם של העור, השיער והעיניים. תפקידו העיקרי של המלנין הינו להגן על העור מפני הנזק של הקרינה שמקורו בקרניים אולטרה סגולות. כמות הפיגמנט המיוצרת הינה בעיקרה גנטית, וכך, ככל שיש ריכוז מלנין רב יותר בעור, צבע העור כהה יותר. באותו אדם, חשיפה לאור השמש מגבירה את ייצור המלנין (תהליך המוכר כשיזוף). אנשים שכלל אינם מייצרים מלנין נקראים לבקנים.

מקורם של המלנוציטים הוא בתאי העובר הנמצאים באזור עמוד השדרה המתפתח. תאים אלו נודדים אל העור, ושם הם מתפרשים באופן שווה ובריכוז נמוך בין תאי העור (הקרטינוציטים).

ההנחה הינה, שבנבוס מלנוצטרי מולד חל שיבוש אקראי במהלך התפתחות העובר שגרם לשגשוג היתר של המלנוציטים. נבוס נוצר מריבוי יתר והתבגרות בלתי תקינה של המלנוציטים בעובר. ככל הנראה, המלנוציטים הצעירים מקבלים אותות חריגים להתרבות במהלך מסעם אל העור בעובר וכך והבשלתם לכדי מלנוציטים בוגרים נפגעת. המלנוציטים הצעירים מתרבים באופן חריג ובמיקום אנטומי לא תקין (כגון בעומק העור או במערכת העצבים) ומצטברים לקבוצת תאים גדול, וכך נוצר הנבוס.

ההשערה המדעית הינה שקיים שינוי גנטי במלנוציטים של הנבוס, שגורם לתקלה בנדידה ובהתמיינות של תאים אלו בשלב מוקדם של ההתפתחות העוברית. מוטציה זו מובילה לשגשוג יתר של תאים אלו ובסופו של דבר להופעת הנבוס.

חשוב להבין כי כאשר האדם מתחיל את דרכו כעובר, כל התאים בגופו מכילים מטען זהה של גנים – קודים של DNA המכתיבים את תפקוד התא. במהלך התפתחות העוברית, כאשר התאים של הגוף מתרבים, לעיתים יכול להיות שינוי בקוד הגנטי של אחד התאים. במקרה כזה, כאשר תא זה ימשיך ויתרבה, כל התאים שיווצרו ממנו ישאו את אותו קוד, שיהיה שונה במקצת מהקוד הגנטי של שאר תאי הגוף  של העובר. תופעה זו מכונה מוטציה או שינוי גנטי.

אחד מהגנים הרבים בתאי הגוף נקרא NRAS . גן זה הינו גן חשוב בתהליך הנדידה וההתרבות של המלנוציטים, שהינם כזכור, התאים שיוצרים פיגמנט בגופנו. התפיסה המדעית כיום בנוגע לנבוס מולד גדול, גורסת שמקורו בשיבוש בגן NRAS בתקופה העוברית, מה שגורם להתרבות משמעותית מאוד של מלנוציטים.

עם זאת, לפי הספרות המחקרית כיום, השיבוש בגן NRAS במקרי נבוס גדול מופיע רק בחלק מתאי הגוף של הילד עם הנבוס (בעיקר בתאי המלנוציטים). לעומת זאת, בשאר תאי הגוף לא ימצא שיבוש ב– NRAS מאחר והתורשה שאנו מעבירים לצאצאינו קשורה למטען הגנטי הנמצא בתאי הרבייה (תאי זרע בגברים, ביציות בשחלות) ואלו אינם קשורים למלנוציטים. לכן הנבוס מופיע רק בחלקים מסויימים בגוף. זהו גם חיזוק נוסף לכך שהנבוס במרבית המקרים אינו מועבר בתורשה.

זאת ועוד, נדיר מאד מאד למצוא משפחות בהם יש יותר ממקרה נבוס גדול אחד, וגם עובדה זו מעידה על כך שכנראה הפגם הגנטי המוביל לנבוס איננו תורשתי.

גודל הנבוס מושפע מזמן התרחשות השינויים במלנוציטים ביחס לשלב ההתפתחות העוברי: ככל שהשינויים מתרחשים בשלב מוקדם יותר של ההתפתחות העוברית הנבוס יהיה גדול יותר, וככל שהם יתרחשו בשלב מאוחר יותר, הוא יהיה קטן יותר.

ראוי לציין כי לא נמצא אדם בעל נבוס המכסה 100% מגופו, ולכן ההנחה היא כי המוטציה האחראית לנבוס אינה מתרחשת ממש בתחילת ההריון. הספרות המחקרית גורסת כי אם המוטציה האחראית לנבוס הייתה מתרחשת בשלב הראשוני ביותר בעובר, היא ככל הנראה הייתה מובילה להפלה טבעית של העובר.

לא ידוע לנו כיום על כל אפשרות למניעת התפתחות הנבוס בעובר או על דרכים לאתרו בעת ההריון. הנבוס יכול להיווצר בכל איזור, בכל מין ובכל מוצא וניתן כיום לזהותו רק לאחר שהתינוק נולד.